מבוא לאינדיאנים האורבנים

אני כותב כמה דברים במקביל ואחד מהם הוא בעקבות השיחה בין בק וקייטנו ולוזו, על איך שבברזיל התרבות הצעירה היתה קשורה בפוליטיקה רדיקלית בשנות השבעים. גם באיטליה זה היה ככה, רק שהבעיה היא שכמעט בלתי אפשרי לפענח את הפוליטיקה השמאלית באותה התקופה. אז בזמן שאני מנסה לפרק את זה לגורמים קטנים הנה טיזר קטן בדמות המילים לשיר של להקה עם השם הבלתי-אפשרי אופלגה דיסקו פקס. הדיסק שזה לקוח ממנו נקרא "סוציאליזם כיס", וכמו  רוב השירים שלהם גם זה אחד שהוא בעיקר טקסטואלי ובו הם מסכמים את מה שקרה בשנות השבעים-שמונים מנקודת מבטם כילדים-נערים:

את בחינות סוף השנה של כיתה ב' עשיתי ב-1975
הסוציאליזם היה כמו היקום: בהתרחבות
המורה שאלה אותי מי היה רובספייר
ועניתי לה שהיעקובינים צדקו ושטרור או לא טרור המהפכה הצרפתית היתה צודקת.
המורה לא חשבה שיש צורך להוסיף על זה

יש לנו גם הרבה זכרונות מאותו עולם קטן וישן, מהמקום שבו גדלנו:
החללית בשווי שלושת מאות נקודות במשחק פולשי החלל
אנריקו ברלינגר בטלוויזיה
הזכיות האולימפיות של אלברטו חואנטורנה בשם המהפכה הקובנית
השלטון של הסנדיניסטים בניקרגואה
אותו האיש הדתי שהצביע למפלגה הרדיקלית
החברים ממגרש המשחקים שעברו ממרלבורו ישר להרואין ודילגו על סמים קלים
הקומיקס של זוֹרה ערפדית הפורנו ומכוניות מודל פרינץ שהיו טובות לנסיעה רק בכיוון אחד
היה את משאל העם לגבי הזכות להתגרש, ולא הבנו למה אם "לא" היה זוכה בהצבעה מותר היה להתגרש
ואם "כן" אז לא
אנה אוקסה מופיעה בפסטיבל המוזיקה של סן-רמו לבושה כמו פאנקיסטית מלונדון
ואן היילן
הפעם הראשונה שהבאנו ביד
השכנה, טרנסקסואלית בשם לוֹלה, שאמא שלי קראה לה אנטוניו מתוך חוסר ההבנה של כולנו
ירמילה קרטוכווילובה
טובלרון, מישהו יודע למה?
גרפיטי של האולטרס של קבוצת הכדורגל של רג'יו אמיליה, שאחרי ההפצצה האמריקאית על טריפולי בשנות השמונים ביקש: "תודה רייגן, עכשיו תפציץ גם את פרמה"
וגם את וועדת השמות הנהדרת שלנו:
רחוב קארל מרקס
רחוב הוֹ צ'י מין
רחוב צ'ה גווארה
רחוב דוֹלורס איבָּרוּרי
רחוב סטאלינגרד
רחוב  המרשל טיטו
כיכר לנין בכפר הסמוך
והבנק שהוא כבר לא מקומי יותר, בכתובת ברחוב מהפכת אוקטובר
ולסיום השכונה שלי, איפה שבבחירות המפלגה הקומוניסטית גרפה 74% מהקולות והשמרנים שבשלטון רק 6%