המהפכה באיסלנד

זה מקום משונה, איסלנד. מזג האוויר לא נוח כמו בכף ורדה, אבל בעונה הזאת של השנה השמש לא שוקעת והנופים מרהיבים. על אי הבזלת מכוסת הקרח עושים גם מוזיקה נפלאה, ומי שרוצה ימצא סקירה מעמיקה בבלוג מוזיקה איסלנדית. אז בשביל הסיפתח הנה שיר של אמיליאנה טוריני (איטלקיה-איסלנדית) על רקע פרסומת של משרד התיירות המקומי:

רגע לפני שקופצים לדרמה של התקופה האחרונה אפשר לקרוא הקדמה טובה במאמר של מייקל לואיס בווניטי פייר [פדף: המאמר המלא]. אם אפשר לתמצת 17 עמודים בשתי פסקאות אז זה בערך ככה:

עד שנות השבעים הכלכלה של איסלנד התבססה על דיג. הדייגים, גברים, התמודדו מקדמת דנא עם תנאי הים הקשים וחוסר ודאות מתמיד. אז, באמצע שנות השבעים, הממשלה התערבה בנושא וקבעה חלוקה של שלל הדיג לפי מכסות יחסיות שנקבעו מראש. בזכות המכסות היחסיות התאפשר לדייגים לראשונה לדעת עוד בתחילת העונה מה יהיו ההכנסות שלהם בסופה. עם ההבטחה של הון ידוע-מראש התאפשר לדייגים להתעלות מעבר לאי-הודאות שאפפה את חייהם מלאי הטסטוסטרון ולקחת הלוואות מהבנקים על סמך אותה המכסה שניתנה להם. אומת הדייגים וציידי הלוויתנים לפתע התחילה לראות כסף. לא שלא היו בעיות עם השיטה הזאת, אבל בסך הכל הבעיות הישנות שנפתרו היו גדולות יותר מהבעיות החדשות שנוצרו. בשלושים השנים הבאות ההשקעה העיקרית של הכסף היתה בהשכלה; כך הכלכלה האיסלנדית נהפכה למכונה שלוקחת דגי בקלה בצד אחד ומוציאה דוקטורטים ומוזיקאים בצד השני. וכן, כולם מכירים את ביורק.

מה שקרה החל מתחילת שנות האלפיים הוא שכל אותם בעלי דוקטורטים ומוזיקאים החליטו שזה לא מתאים להם יותר לעבוד בתור דייגים. הגיע הזמן לעבור למקצוע מכובד יותר, מעונב יותר, כמו המקצועות שאליהם ממשיכים האמריקאים שאיתם הם לומדים: בנקאות, מנהל עסקים, דברים כאלה. ההבחנה המרקסיסטית הוותיקה בין הון אמיתי (שמייצג עבודה) והון כסף (שמייצג לופט געשעפט) פשוט נמחקה. אפשר לדון עם לואיס כמה תואר במנהל עסקים רלבנטי למציאות, אבל כנראה שהוא צודק כשהוא אומר שההפיכה בין לילה של כלכלת דייגים לאימפריה פיננסית חובקת עולם היא קצת לקפוץ מעל הפופיק. ולא שהיו חסרים אנשים שאמרו את זה לאיסלנדים, פשוט הגברים לא הקשיבו. ברגע שמשבר הסאב-פריים בארצות הברית פרץ והמוסדות הפיננסים החלו לבחון את ההשקעות שלהם, כל המינופים הפיננסיים קרסו והבועה, כדרכן של בועות, התפוצצה בבת אחת באוקטובר 2008.

לואיס, שביקר באי בדצמבר שנה מאוחר יותר עוד הספיק לכתוב על יוהנה בת סיגורדר, שרת החוץ לשעבר שנבחרה להיות ראש הממשלה. אפילו בטמקא התלהבו מזה שאישה לסבית עומדת בראש מדינה. מעט אחרי זה קומיקאי אנרכו-סוריאליסט הוביל את "המפלגה הכי טובה" אל ראשות העירייה של הבירה רייקאוויק. הקמפיין שלהם בעיתונות התמצה במודעה אחת במדור ההיכרויות: "מחפשים אנשים טובים בין הגילאים 18-90".

אנחנו לא נשלם על המשבר שלהם

בנקודה הזאת בערך רוב אמצעי התקשורת פתאום הפסיקו לדווח. דממת אלחוט אל מול שינויים דרמטיים בסדר גודל צפון אפריקאי. אם זאת מלחמת המעמדות שמניעה את ההיסטוריה, לכלי התקשורת של המיינסטרים ברור באיזה צד הם נמצאים. על תופעות טבע אפשר לדווח, זה בסדר. סקס זה בסדר, קוריוזים זה בסדר, אפילו קצת פוליטיקה זה בסדר, רק בתנאי שזה לא מאיים על הסדר. אנשים שלוקחים בחזרה את השליטה על החיים שלהם זה כבר ממש לא בסדר. זה עלול לשמש בתור דוגמה, ומי יודע איפה דבר כזה יגמר. זה כבר מסוכן.

בשנה האחרונה, ביוזמתן של נשים שנכנסו לפוליטיקה לאחרונה, נערכו במדינה שני משאלי עם בעקבות הניסיון של הבנקאים לגלגל את החובות שהם יצרו על כלל האוכלוסיה. בסיבוב הראשון 93% מהאזרחים סירבו לקחת על עצמם את כלל החובות של הגנבים. גם אחרי שהפוליטיקאים שמייצגים את הבנקאים ניסו לצמצם את היקף החובות מ-3.5 מילארד לפחות מ-0.5 מיליארד הרוב הצביע לא. ובאמת, למה שהאזרחים ישלמו אפילו קרונה אחת על החזירות של הבנקאים? זה לא צריך להיות בכלל הפוך? פלא שהתקשורת, בבעלות ההון, לא מדווחת על זה לאזרחי כל אותן מדינות שמתמודדות גם הן עם חובות עתק וגרעונות שיצרו בנקאים ופוליטיקאים מושחתים?

הצמצום של המחאה לסדרה של הצבעות מנומסות חוטא למה שהתרחש. הבחירות בינואר 2009, בהן סיגורדרדוטיר נבחרה, התרחשו אחרי הפגנות מתמשכות — כמעט מצור לפי חלק מהדיווחים — על הפרלמנט. (בסוגריים: להפגין בחוץ בקור של ינואר באיסלנד זה מרשים לאללה.) ההפגנות האלה, שכמותן לא נראו באיסלנד מעולם, נמשכות כל אימת שהבנקאים והפוליטיקאים שמייצגים אותם מנסים להרים את הראש. וכן, באיסלנד כמו באיסלנד זורקים עליהם מלא כדורי שלג.

בעקבות כל ההפגנות האלה הוצאו צווי מעצר לבנקאים. זה אולי נשמע הגיוני, כמעט מובן מאליו, אבל בארה"ב המצב כמעט הפוך. בארה"ב מי שאחראים למשבר, כל אלה שגרפו לעצמם משכורות של מאות מיליונים ושדדו את האומה, מסתובבים חופשי חופשי עם המטוסים הפרטיים שלהם — ובפועל מוגנים על ידי החוק. היוצא מן הכלל האחד והיחיד שמעיד על הכלל הוא ברני מיידוף, והוא בכלל לא גרם למשבר אלא נפל בעקבותיו. כל השאר אפילו לא ניצבים מול כתבי אישום. וזה במדינה שבה יש את המספר הגדול ביותר של אסירים, גם במספרים מוחלטים וגם באחוזים.

תפקיד אחר שמילאו כל ההפגנות היה למען ניסוח של החוקה החדשה, שנכתבת ברוח התקופה: באינטרנט. כל הדיונים של חברי הוועדה — התנאים היחידים להבחר אליה היו חתימות של 30 איש והיעדר שייכות מפלגתית — מועלים לאתר שהוקם לצורך זה, ופתוחים לתגובות. פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, פליקר, כל דרך אפשרית לשתף ולערב את הציבור, הכל שם. כשתסתיים העבודה על החוקה בסוף החודש היא תעקוף את הפרלמנט ותעבור לאישור ישיר על ידי העם במשאל.

ואם האינטרנט נהפך למצרך חיוני לדמוקרטיה, זה מסביר למה עבר בפרלמנט חוק שהופך חיבור מהיר לזכות חוקית — עניין קריטי בשביל כל אותם אזרחים שמתגוררים באזורים מרוחקים שלא משתלם לחברות התקשורת לדאוג להם. במסגרת הזאת הם גם העבירו את אחת מהרפורמות המקיפות ביותר והמתקדמות ביותר להגנת חופש הביטוי בעידן הדיגיטלי. זה לא מקרה שהשרתים המרכזיים של וויקיליקס נמצאים שם.

אז אולי זה אי נידח ליד הקוטב, אבל יש כמה דברים חוץ מגנטיקה שאפשר ללמוד מהם.