הרהור קצר לגבי דיוק, מירוֹסלב הוֹלוּבּ

דגים
תמיד יודעים בדיוק לאן לשחות ומתי
ובאותו האופן
לְציפורים יש חוש מובנה ומדויק לזמן
והתמצאות.

האנושות, מאידך,
בהעדר אינסטינקטים שכאלה, פונה למדע
ולמחקר. הטבע שלה מודגם בהתרחשות
הבאה.

חייל מסוים
היה צריך לירות בתותח בשעה שש בדיוק מדי ערב
בהיותו חייל כך הוא עשה. כשחקרו את הדיוק שלו
הוא הסביר:

אני פועל
לפי שעון המדידה המדויק לחלוטין שבחלון
של השען שבהמשך העיר. בכל יום בשעה שבע עשרה
ארבעים וחמש אני מכוון את השעון שלי לפיו ו-
מטפס על הגבעה בה התותח ניצב מוכן.
בשבע עשרה חמישים ותשע בדיוק אני ניגש לתותח
ובשמונה עשרה על הדקה אני יורה.

וזה היה ברור
שהשיטה הזאת לירי היתה מדויקת לחלוטין.
כל שנותר לעשות היה לבדוק את אותו שעון מדידה. אז
השען שבהמשך העיר נשאל לגבי
הדיוק של המכשיר.

הו, אמר השען,
זה אחד המכשירים המדויקים ביותר שנבנו מעולם. רק דמיינו,
במשך כמה שנים התותח הזה ירה בשעה שש אפס אפס.
ובכל יום אני בודק את שעון המדידה
והוא תמיד מראה את השעה שש בדיוק.

שעוני מדידה מתקתקים ותותחים רועמים.

מאת מירוסלב הולוב. הקדשת המתרגם לג'ון יונידיס.
מתורגם מאנגלית

מחשבה אחת על “הרהור קצר לגבי דיוק, מירוֹסלב הוֹלוּבּ

כתיבת תגובה