היכולת ליצור זהות חד-חד-ערכית בין שם מסויים לאדם מסויים היא אחת מאבני הבניין של המשפט הפלילי. זה לא חוקי ללכת בלי תעודת זהות בכיס. כשבתחילת המאה ה-16 האיכרים בוירטמברג שבדרום גרמניה החליטו למרוד נגד הדוכס הם עשו משהו חדש: הם התאחדו תחת השם "קונרד האומלל", כמו שחמש מאות שנה מאוחר יותר מפגינים בבילעין ייעצרו ובחקירה בתחנת המשטרה יענו לשאלה הראשונה שנשאל כל עצור: "אני מוסא אבו מאריה", חברם שנעצר שבועות קודם לכן ועוד לא ראה שופט.
הצורך של הקורא לזהוֹת יצירה עם אדם גובל בתחום הזה של אחריות פלילית: על מי נופלת האשמה? הוא גם נוגע באחד מאבני היסוד של כלכלת עידן המידע: למי הולכים הרווחים? בחצי הראשון של המאה העשרים האמן מרסל דושאן והמשורר רוברט דנו חלקו שם עט. בתמונה שצילם מאן ריי, ששיתף פעולה עם דושאן בכמה הזדמנויות אחרות, נבראה אישה בדיונית — רוז סלבי (משחק מילים שבצרפתית נשמע כמו "ארוס, זה החיים"). רוז סלבי חיה רק שנים ספורות, עד שדנו נרצח במחנות ההשמדה של הנאצים.
עשרים שנה אחרי זה רולאן בארת הכריז על מות המחבר, ועשרים וחמש שנה אחרי זה קבוצה של כותבים מזרם הפועליזם האיטלקי ילדה את לות'ר בליסט. לות'ר בליסט, שחקן כדורגל בריטי באינטר, היה השם ששימש אותם בשביל לכתוב, לנגן, ליצור ולשבש תרבות. לות'ר בליסט מת מוות סימבולי חמש שנים מאוחר יותר, ב-1999, אז חמש מחברי הקולקטיב עטו על עצמם את השם וו מינג.
אלי בן-רימוז' (שם זמני) הוא מי שמפיק את "איןעשן". קוראים שמעוניינים להצטרף — בין אם באופן חד פעמי ובין אם באופן קבוע — מוזמנים ליצור קשר.
מערכת תכניות הילדים והנוער, הטלוויזיה הישראלית
רוממה, ירושלים
מיקוד: 91071
אנחנו פתוחים להכל. ביקורות על ספרים שלא נכתבו, תרגומים משפות שלא קיימות, רשמי מסע מערים שלא היו מעולם ודיווחים על ביקור במקומות שהיו פעם. רגעים הירואים נשכחים, מהפכות שכשלו, מהפכות שעוד יהיו. תנועות מהפכניות שהצליחו, תנועות שוליים בדלניות, רגעים של אופוריה. סיפור על מסיבת ערב בעניבות שחורות שנהפכת לאורגיה בכחליאנית. דברים שהשתיקה נאה להם. גם מדע עממי, ארכיאולוגיה, טופוגרפיה, טיפוגרפיה, גיאולוגיה שלא קשורה בתעשיית הדלק. פיסות חיים אישיות, זרמי תודעה, אפיסטמולוגיה היפרטקסטואלית, גופו של אדם פרוס לאלף מישורים, נתחים מהחיים של אחרים. החיים, כמו שהם ברגע שבו העולם משתקף עקום ונפלא דרך אגל טל על שיבולת לעת שחר, וכמו שהם הצליל של בקבוק בירה נשר שמתנפץ על האספלט הסדוק באזור התעשיה בדממת הלילה. החיים. מסות שתופרות את כל זה ביחד. ומוזיקה. אנחנו מתים על מוזיקה.
שירה, פרוזה, צילום, וידאו. עברנו את העידן של "כל מה שראוי לדפוס" — האינטרנט סופג הכל. רק שיהיה מעניין.
כתובת המייל שלנו בג'ימייל היא xeinxashanx
קראתי עכשיו קטע של ארול מוריס בבלוג שלו בטיימז, וזה הזכיר לי את הפוסט הזה.http://opinionator.blogs.nytimes.com/2012/04/29/whats-in-a-name-part-1/